התודעה האוניברסלית מחלחלת בכל דבר שקיים.  תודעה זאת הנה מחשבת האל שמחלחלת דרך כל היקום אליו אתה מחובר כתא בגוף, לכן  כאשר אתה משיג תחיה להכרת אמת מוארת, כך גם כל אחד אחר נעשה מודע לזה. 

כדי להשיג תודעה כנשמה אלוהית, עליך לעזוב כל חשיבה במונחים של -שאיפה למילוי של חוסר בבריאות- עושר- שמחה- אושר-שלווה או שלום בעולם, בהבנה שרק הארה אלוהית מביאה לזה שתחווה שלמות כמציאות. 

כדי להשתחרר משגיאות שאימצת בתפישה האנושית, עליך לסלוח ולקבל סליחה. נדרש ממך טיהור פנימי בהכרה ובלב של השגיאות הללו. האל בבריאה הנו נשמת האדם והיקום.  בהכרה שהאל הנו כל דבר טוב שמתגלם, אתה פונה אליו כמקור לטוב שישנו וזמין תמיד.

 בכך שאתה מפתח יחס רוחני בראיית העולם שלך, אתה חווה עולם מטריאליסטי בהרמוניה. זה מתממש כך כאשר אתה נותן את כל הכוח לאלוהות שבך ולא לעולם החיצוני. 

לא ההופעה הנגלית קובעת,  אלא רק האני הפנימי -התעוררות רוחנית היא המטרה שיש להשיג בחיים.  מטרת הנתיב הרוחני היא להתעורר לאמת של הטבע הרוחני של האל באדם, לטבע הרוחני של היקום שהאל ברא, כשאנחנו חיים ונעים ויש לנו את ההוויה האלוהית בתודעה אלוהית. 

התלמיד הרוחני מתבקש להזיז הצידה את ההופעה הנגלית כמצב, מקום, אדם ולפנות לטבע של האל והבריאה שלו. הוא לא פונה לעוצמת האל שתתגבר על משהו או מישהו. 

כמרפא רוחני אתה מפעיל דרך ההכרה האלוהית חוש אינטואיטיבי יחד עם חוש רוחני גבוה יותר שמגלה משהו ללא חשיבה או הגיון וכאן אתה יודע - "האל ישנו ככל דבר טוב כאן ועכשיו".

 ידיעת האמת מאפשרת לתודעה שלך להסתמך רק על הנוכחות העל-אנושית שבפנים הווייתך ועוצמת אור ההארה שלה.  בהתנסות זאת אתה מבחין שהכרה אנושית אינה נדרשת כלל בריפוי רוחני.  

~ להתעלות מעבר להופעה הנגלית  אל מה שישנו באמת  ~  זה הוא עיקרון רוחני שיש לזכור: "תודעה מבטאת ומממשת את עצמה תמיד".  

כאשר אתה מסגל תודעה שמאמינה שמה שנדרש לך ישנו כבר, אז אינך צריך לדעת מה נדרש לך, מהי צורתו או מה זה בדיוק. אתה פשוט יודע בוודאות שמה שאתה צריך - ישנו !  

בהתבוננות בהוויית האל הפנימי, שהאור שלה תפש מקום בהכרה שלך, מתמוססת האשליה ההיפנוטית של התמונה האנושית המוגבלת ומגלה מציאות אמתית - 

 הגשמה מההכרה האלוהית קורית כאשר אתה נכנס לדממה שבפנים ומודה שאינך יודע דבר בעצמך. המסטר יודע שהוא לכשעצמו לא יכול לעשות דבר, זה האל שבתוכו שעושה את הכול.  לכן אתה מודה בפני עצמך שאינך יודע מה לדרוש, לגבי מישהו אחר, או לעצמך. 

  בעל תודעה גבוהה יודע שאהבה הנה סוד החיים הרוחניים. שעליו לאהוב את חברו כעצמו, להיות סלחן, לפחות את זה. אחרת הוא לא מקבל את ההנהגה האלוהית של האל בחייו.

אדם בהכרה המודעת לאמת יודע בבטחה ש"מלכות-האל" היא על פני האדמה כמו בשמיים. שהשמיים והאדמה הם אחד בתוך נשמתו. הסיבה והתוצאה הם תמיד אחד בתודעת אמת -

אדם בעל תודעה גבוהה אינו נלחם בהופעה הנגלית שנראית כהפרעה ולא מנסה לשנות אותה. כל בעיה הנגלית לו אינה בעיה אלא רק הזדמנות, ביחס לעד כמה שהוא מרשה לעצמו להיות מנוהל על ידי האלוהות שלו. כדי להישאר באור, זה לא מספיק לומר זאת, אלא גם לחיות זאת ; חניך רוחני נדרש לקבל את חוקי-האל ולפעול איתם בחיים.

​כאשר אתה עושה חיבור לרוח שבפנים, אתה זוכה בחוויה של גילוי טבע הממלכה הרוחנית. אז כאשר אתה מביט בחוויה האנושית שלך- היא תהיה הרמונית. 

בדרך הרוחנית מה שנדרש ממך זה רק להיות רגוע ולדעת  שאתה האל החי בעולם ואתה חווה את האור והחסד שלו דרך הכרתך הטהורה. אתה לא פונה ליצור נסים, אלא רק נעשה רגוע כשאתה יודע :  " האני שהנו במרכז הלב שלי, הנו האל והנו אני נעלה והוא הסוד של התגלות הממלכה הרוחנית של הרמוניה, שלווה, אושר, ופאר בחיים." ​

מלא את יומך בתודעה של "הנוכחות האלוהית"​ - התחל כל יום, ראשית עם מדיטציה כדי להשיג את ההכרה המודעת לאמת כשאתה מתכסה באור - הרוח. 

הגנה רוחנית, זה לא מסוג ההגנה שאתה מבקש להיות מוגן מרוע. אתה יודע שאם אתה מכיר ברוע ונותן לו כוח, זה הדבר שיכול להכניס אותך לצרה. ​

כאשר אתה משיג הארה, אתה נעשה לאל האינדיבידואלי. האל אינו האדם החושב דרך האינטלקט, אלא ההכרה המוארת של התודעה שלו. 

הסוד הגדול טמון בהבנה שתודעה מושכת לעצמה את מה ששלה. התחייה במובן מיסטי, משמעותה "להחיות את בן-האל מתוך המערה של החושים הפיזיים". 

כאל חי אתה נעשה לחוק של הרמוניה בחוויה שלך.  לכן בתודעה אלוהית אין צורך לפרסם את עצמך כמי שיש לו אמת לספר עליה לעולם. 

העולם הזה שנודע לבן האנוש, הנו עולם דמיוני שאחוז בהכרת נפרדות של שני  כוחות - בתודעה אלוהית ההכרה תופשת רק עצמה אחת, נוכחות אחת, סיבה אחת ותוצאה אחת. 

כאשר אתה נעשה אלוהי בתודעה, אתה תופש  שאינך צריך לעשות משהו, כי האני הפנימי  הנעלה עושה הכל. "אני" זה נוכח בכל מקום ויודע-כל, ממש כמי שאתה באמת. אתה יודע במצב זה שמדובר על נוכחות הנוכחת בכל כתודעה הערה שלך.

תודעה אלוהית יודעת מה נדרש עבורך בכל רגע נתון, וזוהי התודעה שלך והידיעה המודעת הערה שלך. את זה אתה משיג בנקודה מסוימת בחוויה האבולוציונית שלך ואתה אומר: " היכן שהייתי עיוור, עכשיו אני רואה".

כל אחד שמתעורר, מגלה שאת האל לא מוצאים בהרים הגבוהים או במקדשים. האל מתגלה רק בתודעת האדם. 

בהכרה האלוהית אין צורך להתפלל ולומר משהו, או לנסות להשפיע, אלא רק לנוח בתודעה האלוהית. אתה נח ונותן לקול העדין של האל לדבר אליך דרך הכרתך הגבוהה.

 כאשר התודעה שלך נפתחת להנהגת העצמי האלוהי בעל ההכרה האחת, היא מושלת לא רק בך כאינדיבידואל, אלא גם בתודעה של המין האנושי כולו.  בזמנים אלה זה קורה בגדול. 

כאשר עוצמה רוחנית מתחזקת באדם, התודעה לא מפחדת, או שונאת, או שבויה באשליה כוזבת כמו שהיה בעבר. 

מי שלא משיג בהכרתו את העקרונות האלה, ומתעקש לראות את הסיבה לבעיה באדם אחר או במצב חיצוני, לא יכול לרפא או להירפא, או לפרוץ קדימה מתוך התפישה האנושית  ולהתקדם.  

אחד הדברים שקשה לחניך הרוחני לתפוש בהתחלה זה העובדה שהוא לא מתעסק באנשים או במצבים, אלא בהופעה נגלית כצורה שהנה תפישה של אשליה שבאה ממערכת של אמונות מתוכנתות. 

מי שהנו רוחני ומואר באמת אינו מנסה לרפא אנשים, או להסיר מחלה ולתקן שגיאות. הוא מתמודד רק עם הפיתוי לקבל את ההופעה הנגלית השגויה, כאמת.  

התפקיד של המרפא הרוחני הוא משמעותי כאן, והוא לעזור למטופל שלו לפרוץ את הקירות של התפישה השגויה. בעודו מחכה שהאחר יתעורר; עליו לומר: " לפחות אני ער ואיני כובל אותו ביותר היפנוטיות". 

בזמנים שיבואו ההכרה של מציאות מוחלטת תושג כאלוהית, אז לא יהיה צורך בהתנסויות דרך הכרה דואלית. 

בינתיים, כל חניך רוח חייב להישאר במיקוד "בדרך האמצעית" אותה מוביל העצמי האלוהי שמספק הארה דרך התודעה שלו שנפתחת. אז הוא לא מצפה שהאנושיות הרעה תיהפך לטובה. 

כאשר מסטר מממש את רצון-האל הוא מביע כך אהבה לחיים. כעת הגיע הזמן להרים את תפישתך לכך שהאל הנו מאה אחוז אהבה. בתפישה מתעלה זאת - אין עונש, מוות או מחלה באמת. 

כדי שתוכל להיות בן-אל שחי בחסד אלוהי, עליך תמיד להיות מחובר לאטמוספרה טהורה, לקבל את השלווה המטהרת שבפנים ולבטא עמה את חייך בכל תחום.​  

מה שפועל בתודעה של האדם מגדיר את חייו וזה לא קשור כלל למה שאחר חושב עליו, או אם הוא מחבב אותו או לא. 

את האל לא ניתן לתפוש אינטלקטואלית או דרך עיני הגוף. הוא ניתן להשגה כשאדם אומר:

תלמיד הרוח משיג את הנוכחות האלוהית, כאשר הוא לא מבקש מהאל משהו, או מנסה להשפיע שיעשה משהו עבורו או עבור אדם אחר. 

 היחס שלך בתפילה לאל , הנו הקשבה לבת הקול האלוהית שלו, שבאה כהשראה דרך תובנות והרגשים.

כשאתה מגלה את הקול הרגוע שבפנים, אתה מפסיק לפחד. אתה נעשה מודע לעצמיותך האלוהית שנמצאת במרכז הווייתך כמשרת אלוהי בחיים.

  כאשר אתה מלמד, מרצה, מדבר, או צובע את הבית, אוזנך הפנימית תמיד תהיה פתוחה.

 אם כל הבעיות האלה בעולם יש להם עדיין עוצמה על חייך, אז העצמי האל שלך אינו נוכחות כל-יכולה בחייך.  כאשר אתה הנך העצמי-האל הכול-יכול, אינך זקוק לעוצמת-האל שתמגר משהו. 

ריפוי אמתי מגיע דרך התודעה המוארת של האדם.  הארה זאת תופשת את המשמעות האמתית של "נוכחות הנמצאת בכל, הנה הכל , יכולת-כל ויודעת כל". 

בידיעת הנוכחות של האל ומהותה,  אתה משנה את חייך וזו אינה ידיעה של השכל, אלא מודעות ערה לאמת. 

אחת מהסיבות שריפוי לא קורה, היא שאתה מאמין שהאל הולך לתקן את ה"טעות" עם העוצמה שלו. יש להשתחרר מהתפישה שישנה טעות. זה מתחיל בכך שאתה מקבל הכל כפי שהוא באמת, שלם ומושלם כאן ועכשיו ולא מתנגד לטעות שנגלית בהכרתך האנושית או בתחושות שלך, אלא רק מקבל את השלמות האלוהית הנוכחת תמיד. 

כאשר אתה מתואם לחוק האלוהי, עוצמת האל נמצאת אתך כבר, מביאה לך הארה ואתה רואה אז נכון את המושלמות. 

בהשגת ההכרה של כוליות-האל אתה יודע שאתה עצמך לא יכול לעשות דבר.

ההכרה שלך בכך שהאל הנו נוכחות יכולת-כל, משחררת אותך מכל תשוקה שהוא יעשה משהו. בידיעה של משמעות המילה "האל יכול-כל", אינך מתפלל לאל שיעשה משהו, משום שבמישור האלוהי אין מה לעשות.  

כלים נוספים להשגת הארה והתעלות לאור -